הישגיות

דן שאף להיות הכי טוב בכל דבר וגם הצליח. הוא היה שאפתן, ופרפקציוניסט והתמסר בצורה עיוורת כמעט למטרות אותן הוא הציב לעצמו. מספר על דן חברו באסו ראטנם: " דן שאף לקריירה בוול סטריט וידע שהוא רוצה לעבוד בבנק הכי יוקרתי ובקבוצה הכי תחרותית שיש. במקום כמו "בראון" בו למדנו, בו אנשים בדרך כלל יותר מדי צנועים או יותר מדי מפחדים להצהיר על האמביציות שלהם, דן לא פחד להגיד שהוא הולך על הטוב ביותר -  וזה בדיוק מה שהוא קיבל".

מייקל סטארק, מאמנו של דן בקולג' בינגהאמטון: " על המגרש, השפעתו של דן הייתה אפילו גדולה יותר. השחקן מס' 1 שלנו אז עבר לאוניברסיטת קולומביה וכמו שדן אמר: "המאמן, יש לי כתפיים רחבות, אני אמלא את נעליו. היו לי הרבה רגעים מכוננים עם דן.  דיברנו לא מעט על הדינמיקה בקבוצה והוא הזמין אותי לעיתים קרובות לדירתו בעיקר אחרי משחקים נגד "קורנל". אמרתי אז לקבוצה שאנו עומדים להפסיד להם 0-7 – וזה בדיוק מה שקרה. אני לא הייתי מרוצה אז מההכנות שלנו למשחק מולם והם היו פשוט טובים יותר. דן ביקש ממני לעולם לא להגיד יותר שאנו עומדים להפסיד למישהו.  "זה רע למצב הרוח" הוא אמר לי. "זה הורס כל תקווה" הוא הוסיף. הבטחתי לו לא לעשות את זה יותר ובתמורה ביקשתי ממנו לעזור לי עם חבריו לקבוצה.
דן היה כוכב. פשוטו כמשמעו. הוא שיחק מס' 1 ביחידים ובזוגות לאורך כל השהות שלו אצלנו. הוא הוביל את הקבוצה כפי שאיש לא עשה לפניו ושיחק עם לב ונשמה שהיו גדולים יותר מהיכולות שלו, ואלה היו לא מעטות. ההישגיות של דן הובילה אותו להפוך ללא ספק לשחקן הכי טוב שהיה לי אי פעם."

​

הראל סרוגו, חברו של דן דן: " באופן כללי דן היה "הכי" בכל דבר בו נגע. הוא היה הכי נאמן, הכי רציני (אפילו מאד מאוד), הכי משקיען, הכי אמביציוזי, הבעל והאבא הכי הכי בעולם, וכן - גם הכי קיצוני לפעמים. לפני כל תכונה שלו אפשר להכניס את המילה "הכי".