מתחת לחסות ה"קשוחה" של הספורטאי המצטיין, הלוחם האמיץ והברוקר קר הרוח, הסתתר דן דן האמיתי. גבר צעיר אהוב ונאהב, אב למופת לילדיו ובן זוג תומך, מסור ואוהב ללא תנאי לסשה, החצי השני שלו.

מי שלא ראה את דן עולה לשחק במכללות עם דגל ישראל, פורס בגאווה את הדגל על הכסא ומעמיד קהל אמריקאי לצעוק יאללה - קדימה דן - לא ראה מה זה ציונות

ציניות וחוש הומור אפיינו את דן. הוא היה , שטותניק ומצחיק. 

הגביע הכי חשוב בעיניו של דן היה גביע השחקן ההוגן שזכה בגיל 13 בתחרות ע"ש משה גליקשטיין

הוא היה הכי נאמן, הכי רציני (אפילו מאד מאוד), הכי משקיען

דן היה חבר בלב ובנפש לחבריו אותם הוא בחר בקפידה. הוא ידע להיות הגורם המקשר בין כולם, המנהיג והמוביל שבחבורה. לא במקרה נמשכו אנשים מכל הגילאים לדן ורצו בקרבתו. הייתה בו כריזמה מטורפת שהעירה את הסקרנות אצל כל מי שהיה סביבו כי היא הייתה פשוט ממגנטת.
מי שזכה בדן כחבר, זכה בו לכל החיים.

אם אפשר היה לדרג את הערכים שאפיינו את דן מהכבד אל הקל, אפשר לומר בוודאות די גמורה, שערך מסירות הנפש היה הדומיננטי ביותר

דן שאף להיות הכי טוב בכל דבר וגם הצליח. הוא היה שאפתן, ופרפקציוניסט והתמסר בצורה עיוורת כמעט למטרות אותן הוא הציב לעצמו

הצלחה היא המילה והערך שמייצג את מהותו של דן . אצל דן לא הייתה אופציה אחרת

הוא היה ממוקד מטרה וחדור מוטיבציה להצליח, ויחד עם זאת פתוח לסביבה, וסקרן ומתעניין בספורטאים האחרים ובענף שלהם.