top of page
ילדות
14.12.1980 - דן נולד בבית חולים תל השומר
דן דן נולד, במשקל רציני של 3.850 ק"ג הילד השני של רונית ורן הנגבי - אח לאורי שגדול ממנו בשנתיים וחצי. האחות אמרה: "נולד לך ספורטאי". הוא נולד עם גוף משולש. כתפיים רחבות, רגלים חזקות וקול חזק. גרנו ברמת השרון בדרך ראשונים, וכשדןדן היה בוכה מלא ריאותיו, היה לו בכי של מסור חשמלי. וכל השכונה הכירה את הבכי הגברי הזה וידעה...דןדן שוב רעב.
פרדיננד השור
בגיל 8 חודשים דן התחיל ללכת (וככה מתארת את זה דודה אורלי אורמן מנדל). והמרוץ התחיל. תינוק חסון, שלא מפספס שום הזדמנות לטפס, להזיז, לבדוק כל מה שנקרא בדרכו. אחד הדברים שדן הכי אהב זה פרחים. להריח, לקטוף, להשקות. קראנו לו "פרדיננד השור" כי היה עם שרירים ואהב להריח את הפרחים בגינה הקטנה ברחוב בזל 1 בהרצליה.
אני דולפין
מגיל קטן דן חיפש מה לעשות עם התכונות הייחודיות שזכה לקבל. מדי יום היה נעמד על הגדר בכניסה לבית ומכריז "אני דולפין" או "אני סופרמרקט" (במילים אחרות אני סופרמן). ככה היה עומד שעות ומכריז לכל השכנים עם מי יש להם עסק.
בגדים זה לא הצד החזק שלו
דן שנא להתלבש ובכל הזדמנות נהג להתפשט. בבית, בגינה, באירועים משפחתיים. גם שהתבגר היה נוהג לגזור את צווארון החולצות. האגדה מספרת: כשאוניברסיטת הארווארד הציעה לו לעבור אליה ולהוביל את נבחרת הטניס שלהם, הוא סרב כי ב"הראוו ארד הולכים עם עניבות". אז הוא בחר ללכת לאוניברסיטת לבראון...
גן הילדים זה מגרש המשחקים שלו
החל מגיל שנתיים דן הלך לגן. גן אהובה, גן רבקה, ואז גן טרום חובה (סברינה) וחובה (רחל). בן של סברינה היה מעמיד את הילדים בשורה ועושה להם התעמלות בוקר. בגן חובה, באסיפת ההורים הראשונה קמה אמא ושואלת...מי זה הילד הזה שהולך לג'ודו בגיל 4 ומסדר את התור על הנדנדות? זה היה דןדן. מנהיג נולד
נגה אהבתי
נגה מוסלי ז"ל הייתה יותר ממטפלת. היא גידלה את דן והוא אהב אותה אהבת נפש. כשהיה חוזר מהגן הייתה מחכה לו עם צלחת אוכל חמה וחיבוק. הם היו משתוללים ביחד, צוחקים והיא דואגת לו כי הוא היה פרחח קטן. כשגדל והחל בנסיעותיו היה חוזר הביתה ורץ אליה ומחבק אותה. "התגעגעתי אליך" היה אומר לה. אין ספק. זו הייתה אהבה מיוחדת במינה.
אני בן 4 וגיליתי את מחבט הטניס
לקחתי את המחבט של אמא שלי שהיה בגודל שלי. התחלתי לחבוט על כל מה שראיתי.
בגיל 5 לקחו אותי למגרש הטניס בכפר שמריהו. לארי מאמן הטניס הראשון של דן שאל: "אתם רוצים לשלם לי כל שיעור או אחוזים מההכנסות שלו בעתיד?". כפר שמריהו פגש את לירון שטראוס ומשם עשו דרך ארוכה בטניס בחברות ואהבה.
הסיפור שלא יאמן: דן והשוקולד בשגרירות מצרים
בשנת 1986 עבר שגריר מצרים, מוחמד בסיוני, להתגורר ברחוב הנשיא בהרצליה פיתוח. בפתח ביתו הוקמה כמקובל עמדת שמירה של חיילים ובכל פעם שהיינו עוברים שם עם הרכב דן מאוד התעניין מה הם עושים ואיך הם שומרים על השגריר...
באותה שנה, נהג דןדן בימים שלא התאמן לבלות את אחר הצהרים עם חברו הטוב איתי שלוש. בימים ההם התגוררנו ברחוב בזל, ומידי שבוע דןדן היה הולך לשחק עם איתי, בנה של דליה מזור.
רונית מספרת ..."באותו יום הורדתי את דן בפתח הבית של איתי. הוא ביקש לקחת שוקולד. מכיוון שזה היה חריג שאלתי אותו למה פתאום שוקולד? "כי איתי מאוד אוהב שוקולד ואני רוצה להביא לו". שמחתי ונתתי לו חפיסת שוקולד מהודרת.
ראיתי שהוא עובר את שער הגן ודופק על דלת הבית, ונסעתי לדרכי.
כארבעים דקות לאחר מכן, מופיעה ניידת משטרה בבית שלנו. בניידת יושב לו דןדן, מבסוט עם חיוך מאוזן לאוזן.
"סליחה גבירתי הם פונים אלי. זה הילד שלך?"
אני בהלם מוחלט. "כן, אני עונה"
"את אמא מאוד לא אחראית". חטפתי פיק ברכיים
"תדעי לך שהוא הגיע לשגרירות המצרית, לבד, ואמר להם שהביא להם שוקולד"
השוטרים בשגרירות התקשרו למשטרה, ודן הוכנס לניידת, ובלי שידע את הכתובת כיוון את השוטרים אלינו הביתה.
התנצלתי בפני השוטרים והודיתי להם, והם המשיכו להסביר לי שאני אמא לא אחראית
אחרי שנרגעתי, שאלתי את דןדן איך הגיע לשגרירות
הוא, עם פני פוקר ענה "עשיתי את עצמי נכנס לאיתי, רציתי לבקר את השוטרים ששומרים על השגריר כי זה חשוב שיהיה להם כיף"
והשוקולד - הוא אכן נשאר אצל השוטרים.
שלום כתה א
בית ספר ברנדייס, רחוב נורדאו הרצליה על הגבעה. אורי כבר שם. אני מגיע ומיד מסדר את העניינים. לקרוא אני כבר יודע וחשבון אני מצטיין. אני כבר מתאמן 4 פעמים בשבוע על מגרש הטניס ברמת השרון. אני מסיים לימודים, חוזר הביתה, אוכל, מתארגן ויוצא לאימון טניס. חוזר בערב הביתה ויושב לעשות שיעורי בית. וחוזר חלילה.
איך נהייתי הארי פוטר
בגיל 6 קיבל דןדן מתנה אופנים. כבר היה מיומן ברכיבה, גרנו בשכונה שקטה. ביום שקיבל את האופנים זה היה בדיוק שבוע אחרי שהתחיל להתאמן בטניס ברמת השרון. לפני שיצא לרכיבה בשכונה, אמרה לו אמא רונית: "לא אכפת לי לאן אתה רוכב, אבל בשום פנים ואופן על תעלה עם האופנים שלך על גשר הולכי הרגל".
לא עברו 30 דקות ודפיקה חזקה נשמעת בדלת, וגבר מהשכונה נושא את דן על הידיים, כולו שטוף דם ואומר שהתרסק עם אופנים על הגשר. בדרך לבית חולים בכפר סבא עם יד שבורה ומצח פתוח ישב ברכב עם מגבות על המצח ולא הוציא מילה מהפה. בבית חולים הייתה שביתת אחיות, ורונית הייתה צריכה לעזור לרופא הזמן שתפר את המצח. שיצאנו מבית חולים, אחרי שהכל נרגע, שאלתי אותו " דןדן, הרי ביקשתי ממך לא לרכב על הגשר.." ודןדן ענה בלי היסוס "את אמרת לי לא לעלות עם האופנים שלי - אז לקחתי אופנים של חבר". זה היה דן. אמיץ ומתוחכם.
הצלקת על המצח שלו, לא הותירה ספק - ומאז קראו לו הארי פוטר...והוא, הוא שנא את זה.
שלום ברנדייס
דן חיכה בכליון עיניים לעבור ללמוד בחטיבת ביניים ברמת השרון. הוא ידע בדיוק מה שהוא רוצה, להיות קרוב למרכז הטניס, להיות עם ילדים שעוסקים בספורט ברמה מקצוענית. המחנכת המדהימה שלו אגי זנדמן כותבת
" גם לי התמזל המזל להיות כמה שנים חלק ממסע ההתבגרות של דן.
חינכתי אותו בכתות ד-ו בבה"ס ברנדיס בהרצליה. פגשתי ילד אנרגטי דעתן, עקשן, שיודע מה הוא רוצה ובעיקר מה אינו רוצה. העיניים הכחולות שלו ידעו לצחוק גם כשהוא לא חייך, והייתה בהן שובבות והתרסה והומור...המון הומור! בכתה ו' הוא בחר את המטרות שלו בקפידה, התמקד במה שחשוב והאמין שכמי שניתן לו רבות, מצופה ממנו רבות, ולמרות שהתעניין בתחומים רבים הלך אחרי הכישרון הבלתי רגיל שלו בטניס.
הרבה פעמים אומרים דברים יפים על המתים, כמו מעלים אותם מעל האנושי. אני זוכרת שהיית אנושי, אני זוכרת שעצבנת ורבת, שנשברת ובכית שהצלחת והשווצת. אבל אני גם זוכרת את האור, את היופי שלך וכוחותייך, את הקצב המטורף שלך בצד היכולת לעצור רגע להכיל, לראות ולהקשיב לאחר. אני זוכרת את נקודות השבירה שהביאו איתם כעס ותסכול גדול אך לא פחות את כוח הרצון להיאבק עד שתצליח!
אולי כשהולכים מהעולם הגשמי – מה שנותר אצל החיים הוא מה שהנשמה הביאה לעולם, ואצלך זה האור, הטוב והחיוך שהבאת. תודה שהיית" (יולי 2022)
אגי סנדמן מחנכת של דן 1992-1994
bottom of page