top of page
"את יודעת אילנה, דן דן הגיע הביתה ביום שהודיעו לו שהוא ישחק איתך יחד במכבייה זוגות מעורבים כולו בהתרגשות". זה המשפט שאמרה לי רונית אימא של דן, כשביקרתי אותה ואת משפחתה במהלך ימי השבעה.
אני מוכנה להישבע שדן לא התרגש לחלוק איתי את אותו מגרש טניס. אם הוא התרגש, אז הוא החמיץ את היעוד האמיתי שלו - להיות שחקן תיאטרון ולא שחקן טניס.
אני לא הרגשתי או ראיתי אצל דן שמץ של התרגשות. ראיתי בו רק את מה שרואים באלופים אמיתיים: נחישות, מוטיבציה, התלהבות וחיוך. אח, איזה חיוך!
דן דן היה שחקן טניס נפלא ואין ספק שהיה לו את הדבר הכי חשוב בטניס - את מה שיש בין האוזניים. רצה הגורל ודן דן גדל להיות נער נמוך יחסית, אבל גם זה לא עצר את דן מלממש את הפוטנציאל הענק שהיה גלום בו. דן דן היה אלוף בכל קנה מידה - תרתי משמע.
הוא היה ממש בלתי ניתן לעצירה.
דן היה יליד דצמבר ולכן בשנות הנוער נדד לסירוגין בין המקום הראשון לשלישי בדירוג, לבין מקומות 4-8 כאשר הגיע הזמן בשנה להתמודד עם ילדים גדולים ממנו.
אבל דן לא נרתע. דן לא ראה קושי. הוא ראה אך ורק אתגר. משנות הנוער ועד ימי הקולג' יצא שמו של דן למרחוק כיריב מסוכן, פייטר ענק ומנהיג מלידה. דן לא נתן לדבר לעצור אותו ברגע שהוא הציב לעצמו מטרה.
לא זכור לי כיצד קרה שציוותו אותנו לשחק יחד במשחקי הזוגות המעורבים במכבייה ה- 15. אבל מי שזה לא היה שהגה את הרעיון הגאוני הזה, אהיה אסירת תודה לו לעד.
במשך אותו שבוע חלומי הכרתי את אחד האנשים הכי מעניינים וכריזמאטיים שיצא לי ועוד יצא לי להכיר.
על המגרש דן דן ואני השלמנו האחד את השנייה. לו היה בקהאנד "בעייתי" (כפי שצוטט גלעד בלום מספר עליו) ולי פורהאנד שלהגיד עליו בעייתי, זו תהיה מחמאה...
אני הייתי טניסאית מאופקת, מחושבת ואז כבר כמה שנים טובות אחרי הפרישה הרשמית מטניס מקצועני. דן דן לעומתי היה כולו אש וגופרית. נלהב, זריז כמו שד, מוכשר וחייכן נצחי.
שנינו יחד, שני ילידי דצמבר שנלחמו בילדים גדולים מהם כל השנים, דיברנו עם המחבט באמצעות סגנון משחק טניס דומה מאד - יעיל ואגרסיבי מאד.
כדי לזכות במדליית הכסף בה זכינו במכבייה ה- 15 אי שם בשנת 1997 מבלי שהתאמנו ולו יום אחד יחד לפני כן זה היה מספיק.
אבל מה שמסמן את דן כאלוף בחסד הייתה הרוח הספורטיבית שלו. הרוח הזו לא פגעה כהו זה בנחישות שלו לנצח ולהצטיין ולכן היא זו שהופכת את סיפורו של דן לסיפורו של אלוף אמיתי.
דן היה מוכן לעשות הכול בשביל לנצח חוץ מאת מה שאסור. ומה שאסור היה ברור: לשקר או לא לכבד טוטאלית את היריב – כל יריב.
הספורטיביות והפייר פליי היו נר לרגליו של דן והמוטו שלו היה - "לא בכל מחיר".
לא סתם היום בו גילה דן שאלילו, רוכב האופניים לאנס ארמסטרונג נתפס על שימוש במשך שנים ארוכות בסמים אסורים, היה עבור דן יום אבל של ממש.
דן כעס מאד. הוא היה מאוכזב ולקח ממש אישית את העובדה שאלילו התגלה כשקרן וכמי שהשיג את הישגיו הספורטיביים, את פרסומו הרב וגם לא מעט כסף בחוסר יושר. הספר על חייו של ארמסטרונג, הצמידים הצהובים של העמותה שהוא הקים למען חולי סרטן, כל מה שדן אסף במהלך השנים בהערצה עיוורת לאיש, איבדו בעיניו ברגע כל ערך.
סיפורו של דן דן כאלוף חוצה הרבה מעבר לקווי מגרש הטניס. אומרים שאלוף אמיתי יודע מתי לפרוש ודן דן עשה בדיוק את זה. הוא שם את הטניס בצד למען מטרה נעלה יותר – שירות הצבאי הקרבי. מבחינתו של דן הוא פרש בשיא. פרש בשיא אחד, רק כדי להציב לעצמו כמטרה את השיאים הבאים, ושיאים היו לו לא מעט גם מחוץ למגרש.
דן דן הפך לזהב כל דבר בו הוא נגע. אנשים העריצו אותו. אני הערצתי אותו.
ממרום הפרשי הגיל בינינו למדתי מדן המון וכעת, כאשר ניתנה לי הזכות להיכנס עמוק לתוך סיפור חייו בשיחות עם אנשים רבים כל כך בהם הוא נגע, וניתנה לי הזכות לגלות את הערכים שהנחו אותו בחייו, אני ממשיכה ללמוד עליו ובעיקר ממנו.
למדתי להכיר ולהרגיש עד כמה דן דן היה משמעותי בחיי כמו רבים אחרים, רק בדיעבד. הייתי בקרבתו של דן שבוע ימים בלבד ולכן מדהימה עוד יותר ההשפעה והרושם שהוא הצליח להשאיר בי. בלי ששמתי לב דן התגנב לי לתוך הלב, והלב החסיר פעימה כששמעתי שהוא איננו.
אילנה ברגר הרפז
עוד על אילנה ברגר
bottom of page