top of page
ציונות
דן אהב את המדינה והמולדת, פשוטו כמשמעו. הוא ייצג את המדינה שאותה כל כך אהב בכל תחנה בחייו – בטניס, בצבא וגם בקולג' בארה"ב ולאחר מכן בעבודתו.
במהלך קריירת הטניס שלו ומגיל צעיר מאד, ייצג דן את ישראל לא רק בתחרויות אלא גם בנסיעות גיוס כספים למען מרכזי הטניס בישראל. מסעות גיוס הכספים בארה"ב, קנדה ומקומות נוספים בעולם, נועדו לפתוח לא רק את הכיס אלא גם את הלב היהודי החם, ולא היה מישהו במסעות האלה של ילדי מרכזי הטניס לאורך השנים שעשה את זה טוב יותר מדן. הופעות הראווה בטניס מול יהודים בחו"ל "ניגנו" על הלב הציוני של התורמים, ודן דן , שכונה על ידי איאן פרומן "הדרדס", ניגן טוב מכולם!
ד"ר איאן פרומן- מקים ומנהל מרכז הטניס בישראל: "פגשתי את דן בפעם הראשונה כשהיה ילד ממש קטן. 5 או 6 אם אני זוכר נכון . דן היה אחד מעשרות ילדים בגילו במרכז ברמת השרון, אבל מהר מאד היה ברור שהוא לא "עוד אחד". הוא התגלה מהר מאד כילד פלא של ממש. לא חלף הרבה זמן והבנו שדן הוא נכס בכל מה שקשור לקבוצות הילדים שהוצאנו בזמנו למסעות התרמה למען מרכזי הטניס בחוץ לארץ. הוא היה לא רק שחקן טניס נהדר, אלא ילד מנומס ורהוט גם בדיבור מול מבוגרים. לא היה ילד בתקופה ההיא שלא רצה להיות חלק ממסעות ההתרמה האלה וזה לא מפתיע. דאגנו שהם יהינו מאד. פרט להופעות הראווה לקחנו אותם לדיסני, לבריכות שחייה, ולמסעדות, והם התארחו בבתים יפים של יהודים בכל מקום. בגלל שזה היה חלום כמעט של כל ילד בזמנו, ניסינו באמת לגוון ולנסות להוציא בכל פעם ילדים אחרים, אבל על דן לא הצלחנו לוותר. אני יכול להגיד שדן גייס עבור מרכזי הטניס הון גדול. זה לא היה בגללי או בגלל ביל ליפי. ממש לא. הוא זה שגרם לזה לקרות. כשדן היה בסביבה לא נשארה לנו הרבה עבודה. גם כשגדל דן והגיע לגיל גיוס, הוא מטרה נעלה מהטניס מול עיניו , את המדינה, לפני טובתו האישית. הויתור שלו על הטניס לטובת שירות קרבי מספר את הסיפור כולו. שכדן החליט לעזוב את הטניס לטובת שירות קרבי בצה"ל, הוא רצה לממש את עצמו ולהיות הכי טוב שהוא יכול".
שלמה גליקשטיין: " דן היה ילד של ערכים והערכים האלה עליהם גדל באו לידי ביטוי בענק בהחלטה שלו ללכת לשירות קרבי ולוותר על הטניס. אני מאד הערכתי את ההחלטה שהוא לקח. אני חושב שהצבא נתן לו ערך עצמי מוסף, ערך מוסף בחיים ובטח שחיזק אותו גם מנטאלית. הוא למד להילחם תרתי משמע – גם בצבא וגם בכלל, להילחם על המקום שלו בכל מקום אליו הגיע. אני רואה קשר ישיר בין ההצלחה הגדולה שלו בטניס דווקא בקולג' לבין הצבא. השירות הצבאי הקשה, הקרבי, חישל אותו וגרם לו להיות חזק בהרבה גם על המגרש".
אנדי רם: " ההחלטה של דן להתגייס לקרבי ולעזוב את כל השאר זה סיפור דן דן קלאסי.
דן אהב את המדינה ולא התבייש בזה. אני לא מכיר הרבה אנשים שהקדישו את כל חייהם עד לאותו רגע במשהו כמו שדן השקיע בטניס שלו ואז קמו יום בהיר אחד והחליטו לוותר על זה בשביל ללכת להגן על המדינה. אם זו לא ציונות, אני לא יודע מה כן".
מייקל סטארק, מאמנו של דן באוניברסיטת בינגהמטון: " דן תמיד הביא את דגל ישראל על המגרש והניח אותו בדיוק באותה צורה בגב הכיסא שלו. כיהודי בעצמי, תמיד הרגשתי התרגשות מיוחדת כשדגל ישראל בגבי."
בריאן אוקונור, מאמנו של דן באוניברסיטת בראון: " דן היה אדם בוגר, פיקח, איש העולם הגדול, נאמן ופטריוט, בעיקר כלפי דגל ישראל שהיה שרוע על כיסאו במהלך המשחקים וגם כלפי סשה שלו."
bottom of page